כשהורים בוחרים להיפרד, יש שלושה קשרים שצריך להתיר ולסדר מחדש - הזוגי, החברי וההורי. החשוב ביותר הוא לשמור על שותפות מכבדת עבור הילדים, כדי לשמור על תפיסה חיובית של יחסים.
ד״ר עשהאל רומנלי פורסם בהארץ 22.11.22
מדי יום אני פוגש בקליניקה זוגות שרוצים זוגיות יותר טובה, אולם לעתים קרובות זוגות מגיעים כדי להתגרש נכון. כך היו גם יוסי ודנה, שהגיעו כבר עם ההחלטה. "אני רוצה שנישאר חברים", היא אמרה לו, מעט דומעת, אבל יוסי סירב בתוקף לאמירה הזו. "אני לא רוצה להיות חבר שלך", אמר לה בקרירות. היא לא הבינה למה. "כי את רוצה
להתגרש. זה למה", הוספתי אני. "אולי זה יקרה מתישהו, אבל עכשיו אל תצפי שתהיו חברים", הסברתי בעדינות.
זו מטרה חשובה וראויה מכיוון שתהליך גירושים מיטיב, הוא קריטי עבור הזוג המתגרש וילדיהם. אם לא, הוא עשוי להשאיר טעם רע לשני בני הזוג, ולערער את אמונם בכל הנוגע לאינטימיות ושותפות. לעתים, אף להרתיע גרושים מלנסות לבנות קשר זוגי נוסף.
פעמים רבות, הרצון להתגרש נובע מבן זוג אחד בקשר (נקרא לו בן הזוג המתגרש), בעוד השני ממאן, או בכלל אינו מעוניין להתגרש, אבל מסכים בלית ברירה (נקרא לו בן הזוג המגיב). המתגרש לרוב רוצה שהתהליך יהיה מהיר ומכבד, תוך כדי שהוא מנסה לצמצם את תחושת האשמה שהוא מרגיש על פירוק משפחה. בן הזוג המגיב לרוב יותר פגוע, כועס, ולעתים אף נקמני. הפער בין שניהם הוא שמוביל לדינמיקה בעייתית. אצל הזוג מהדוגמה עמה פתחתי, הקושי נוצר במקום של התרת הקשר החברי, במה שאני מגדיר כ"צמת הנישואים". גם כאשר יש טינה, חשוב להתנהג בכבוד הדדי, מאשר בנקמנות, משום שעדיין קיים אינטרס משותף והוא שהילדים לא ישאבו למאבק הכוחות בין הוריהם
כל נישואים, או זוגיות עם ילדים, מורכבים למעשה משלושה קשרים שונים, ובעת פרידה של בני הזוג, יש להתיר ולארגן מחדש כל אחד מהם:
קשר שותפי/הורי - ניהול משק בית משותף וגידול ילדים. זוהי זירה שבה בני זוג צריכים לתקשר, לחלק אחריות, לגבות אחד את השני.
קשר חברי- קרבה, חברות, תמיכה ואכפתיות. אלה הצחוקים והבדיחות הפנימיות, השפה המשותפת והתמיכה הרגשית.
קשר רומנטי־מיני. אף זוגיות אינה שלמה בלי אהבה, כמובן. זו האנטימיות ההדדית, הן רגשית והן מינית, התשוקה והמשיכה.
בין הורות לחברות
זוגות שמתגרשים לרוב כבר מזמן הפסיקו להיות מאהבים, ולכן זהו הקשר הראשון שנפרם. הקשר השני שדורש התייחסות וחשיבה מחדש הוא הקשר השותפי/הורי. גרושים לעולם יהיו קשורים אחד לשנייה לאור כך שיש ילדים משותפים. גם כאשר יש טינה חשוב להתנהג בכבוד הדדי, מאשר בנקמנות, משום שעדיין קיים אינטרס משותף והוא שהילדים לא ישאבו למאבק הכוחות בין הוריהם. ומה עם הקשר החברי? זוהי זירה שעשויה להיות מבלבלת ומורכבת, במיוחד כשההחלטה להתגרש היא לא הדדית.
בסיכומם של הדברים, גירושים דורשים ניהול של שלוש פרידות מקבילות, חלקן למטרה של סידור מחדש. כיצד תעשו זאת נכון?
1. להתיר את הקשר הרומנטי
כשבן זוג מחליט סופית שהוא רוצה להתגרש, במקביל לשיחה כנה עם הפרטנר/ית, חשוב שיפסיק ליזום אינטימיות מינית ורומנטית, בצורה ישירה ומכבדת. לעתים בן הזוג המגיב ימשיך לרצות לקיים יחסי מין, למרות העלבון, מתוך ציפייה סמויה שאולי המתגרש ישנה את דעתו. כלומר, יחסי המין לא יתקיימו ממקום שוויוני, ולכן רק יזיקו לתהליך.
אם אחד הפרודים מתחיל קשרים מיניים אחרים, עדיף לא לשתף כדי לא לעורר קנאה או להעצים העוינות. מומלץ גם לא להעלות הסברים למה המיניות לא היתה טובה בעבר.מלבד הבלבול שאינטימיות מינית יכולה ליצור אצל שני בני הזוג, היא עשויה לשלוח מסר סותר לילדים, שמרגישים את הקרבה המינית של הוריהם (כן, גם אם הם לא רואים אותם באינטימיות!). כמו כן, אם אחד הפרודים מתחיל קשרים מיניים אחרים, עדיף לא לשתף כדי לא לעורר קנאה, תחרות, או להעצים עוינות. מומלץ גם לא להעלות תלונות או הסברים למה המיניות לא היתה טובה בעבר.
2. בנייה מחדש של ההורות המשותפת
פירוק משק הבית הוא תהליך עדין מאוד, ובנייה מחדש של ההורות המשותפת תקח זמן. מומלץ ראשית לפנות למגשר/ת מוסמך שיכול לעזור לזוג להגיע להסכמים במהירות ובלי עלות גבוהה מדי. כשההחלטה להתגרש התקבלה סופית, חשוב ששני ההורים ישבו עם הילדים יחד, רק לאחר שהסכימו מראש מה ואיך לומר. מומלץ שהזוג יתרגל לבד (בלי הילדים) מה להגיד, כולל סימולציה לשאלות אפשריות של הילדים - מה שיאפשר רוגע ויציבות בשיחה עצמה. חשוב ליזום עם הילדים מספר שיחות בעניין. כך אתם גם מוודאים שהגירושים לא הופכים לסוד או טאבו - דבר המעצים תחושות של אשמה ובושה אצל הילדים.
כמו כן, חשוב ליזום עם הילדים מספר שיחות בעניין, בזהירות ובכבוד. זה יעסיק אותם, אך ייתכן שיתביישו להעלות את הנושא שוב. כך אתם גם מוודאים שהגירושים לא הופכים לסוד או טאבו - דבר המעצים תחושות של אשמה ובושה אצל הילדים. תוכלו גם לשתף באופן מותאם את הקושי שלכם - ובכך תהוו מודל לילדים כיצד לאוורר תחושות בצורה בריאה. זה גם יעזור לצמצם את האפשרות שתפעלו בצורה לא מווסתת (מה שנקרא acting out).
3. האם צריך להישאר חברים?
למתגרשים, אל תלחצו על בני הזוג המגיבים להיות חברים שלכם. זה לא ריאלי ול
א הוגן. הם מתמודדים עם תחושת עלבון, בגידה, נטישה, כעס ובלבול גדול. גם אם הייתם חברים טובים וכל השנים סיפרתם אחד לשנייה הכול, זה הזמן לתת ספייס. לא אחת מי שבוחר להיפרד רוצה להרגיש פחות אשמה על פירוק הבית, ומפצה את בן הזוג המגיב בעודף תשומת לב ואמפתיה. התמיכה והעידוד לעתים יכולים להיות סוג של מניפולציה כדי למנוע כעס.
לרוב בתחילת תהליך הפרידה, הקשר החברי מתאדה. אולם ייתכן שלאחר מספר שנים, כששני בני הזוג מתייצבים בזוגיות חדשה או באורח חיים חדש, יש סיכוי שהקשר החברי יתרחש שוב. זה בסדר גמור אם בסוף התהליך לא תחזרו לקשר חברי, חשוב מכך שהקשר השותפי/הורי יהיה יציב, מכבד, פתוח וכן, כך שילדיכם יגדלו עם תפיסה חיובית של יחסים וכן גם של פרידה, ולא יהססו להיכנס לקשר מחייב כשהם יגדלו.